בסופו של דבר, חנה ילדה רק ששה ילדים, כך שאי אפשר לראות בדברים נבואה - וכנראה שאלו פשוט המלים שאמרה חנה.
אם כך, מדובר בתפילה או בשיר-שבח, והאחרון יותר קרוב - שכן נראה שחנה איננה עוסקת דווקא בחוויות האישיות שלה, אלא בשבחו של הקב"ה בכלל.
אבל אם כן, נשאלת השאלה מדוע דווקא שבעה: מה היה רע בבן אחד, או בשנים - בקשה צנועה יותר, שגם רחל אמנו הסתפקה בה?

חנה לא המציאה את המזמור הזה באותו רגע. לכן זה לא מוזר שהיא מזכירה דברים שלא קרו לה בכלל וכדו'.

היא פשוט השתמשה במזמור שכבר היה קיים לפניה, או במילים אחרות: היא אמרה תהלים...

במספר שבעה בנים יש ברכה מיוחדת. נראה לומר, שחנה באמת לא התנבאה על מה שיקרה לה עצמה בעתיד, אלא דברה בשבח ה' באופן כללי. זה נעשה, בין היתר, על ידי ניגודים: מוריש- מעשיר, משפיל- מרומם וכן הלאה.
כך נעשה הניגוד בין עקרה- אחת שאין לה ילדים בכלל, שנעשית אשה מבורכת במיוחד בילדים- "ילדה שבעה"

ישנם פסוקים רבים בתנ"ך שבהם שבע הוא מספר שמשמעו פשוט "הרבה", כמו "שבע ייפול צדיק וקם", "כי שבע תועבות בליבו", ועוד.