|
|
ליל שבת, ח' אייר תשפ"ו |
ברוך הבא אורח | התחבר או הרשם |
  
הצג אותיות פסוק ופרק. הצג קישורים להודעות. גודל הכתב:
 ה שְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃
אב
כ'
תשס"ט
שמואל א פרק ב פסוק ה
בסופו של דבר, חנה ילדה רק ששה ילדים, כך שאי אפשר לראות בדברים נבואה - וכנראה שאלו פשוט המלים שאמרה חנה.
אם כך, מדובר בתפילה או בשיר-שבח, והאחרון יותר קרוב - שכן נראה שחנה איננה עוסקת דווקא בחוויות האישיות שלה, אלא בשבחו של הקב"ה בכלל.
אבל אם כן, נשאלת השאלה מדוע דווקא שבעה: מה היה רע בבן אחד, או בשנים - בקשה צנועה יותר, שגם רחל אמנו הסתפקה בה?
אם כך, מדובר בתפילה או בשיר-שבח, והאחרון יותר קרוב - שכן נראה שחנה איננה עוסקת דווקא בחוויות האישיות שלה, אלא בשבחו של הקב"ה בכלל.
אבל אם כן, נשאלת השאלה מדוע דווקא שבעה: מה היה רע בבן אחד, או בשנים - בקשה צנועה יותר, שגם רחל אמנו הסתפקה בה?
אב
כ"א
תשס"ט
שמואל א פרק ב פסוק ה
חנה לא המציאה את המזמור הזה באותו רגע. לכן זה לא מוזר שהיא מזכירה דברים שלא קרו לה בכלל וכדו'.
היא פשוט השתמשה במזמור שכבר היה קיים לפניה, או במילים אחרות: היא אמרה תהלים...
היא פשוט השתמשה במזמור שכבר היה קיים לפניה, או במילים אחרות: היא אמרה תהלים...
