הרב יואל בן-נון מציע, כי אין זה עונש במובנו הרגיל, אלא ניסיון שהגיע כתגובה לברית: אברהם נאלץ לכרות ברית עם אבימלך, כיון שהלה טוען שעשה עמו חסד, ואברהם נשאר "חייב לו" בעקבותיו. מלבד זאת, טענתו של אברהם "רק אין יראת א-הים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" התבדתה. והנה נגלה בפנינו אדם ירא-א-הים וגומל חסדים, שאברהם כורת עמו ברית כאות לכך! ומנין לנו שאברהם צריך להיות הנבחר, שילמד את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט?
בשל כך היה צריך אברהם ניסיון: אין כאן חטא במובנו הרגיל, ולא עונש במובנו הרגיל: יש כאן כרסום במעמדו של אברהם כנבחר, והוכחה מחודשת לכך שהוא ראוי להיות הנבחר.
הברית, אם כן, אין משמעותה רק ויתור על חלקים מארץ ישראל - אלא גם הסכמה שבשתיקה עם מעמדו של אבימלך. וזה מה שגרם לכך שיצחק, זרעו של אברהם, לכאורה מיותר - ואז מגיע הניסיון, להוכיח שלא כך הם פני הדברים.

הוסף תגובה