בפסוק הקודם נאמר "כי לא המטיר ה' א-הים על הארץ", וכאן פתאום אומרים שכן "והשקה את כל פני האדמה".

כתוב "ואד יעלה" ולא "ואד עלה" כלומר בעתיד, ואולי הכונה שהמצב היה שכל המים על הארץ, ובעתיד מהחום המים יתאדו, יהפכו לעננים ורק אז יהיה גשם.
וזה האד שיעלה מהארץ.

1. פיצול המגמות של שני הפסוקים - רש"י הלך בדרך זו, כאשר הסב את פסוק ה למטרות גינון, בעוד את פסוק ו הסב למטרות בריאה.
2. פיצול דרכי ההשקייה - אפשר להציע, כי ישנו פער איכותי בין המטרה של ה' מלמעלה, לבין אד העולה מן הארץ ומשקה את כל פני האדמה. פער זה יכול להיות הפער שבין השגחה לעולם טבעי - כאשר את המטרת ה' צריך לבקש ומקבלים אותו רק אם מגיע, בעוד האד העולה מן הארץ הוא חלק ממערכת המפות הסינופטיות הטבעיות הבלתי-מותנות.
3. ניתן לעשות סינתזה בין שני הכיוונים הללו - מנגנון ההישרדות הפנימי של האדמה היה חייב ממילא להוביל ליצירת אדם, כדי שיהיה מי שיבקש גשם מן השמים להצמיח צמחים כחלק ממערכת ההשגחה על העולם.

אין שום סיבה לומר ש'אד' הוא מה שנקרא בימינו 'אדים'. ישנו נחל שנובע מתוך האדמה ומשקה ("ונהר יוצא מעדן להשקות...").

זה כך גם באכדית (Edu). זה רק טעות נוספת שנובעת מהשפה המודרנית.