מדוע פיסוק הטעמים מורה כאילו כתוב "ושאר, ישוב בנך" (מה המשמעות של זה בכלל?), במקום המשמעות המקובלת "ושאר ישוב, בנך"?
(אותה שאלה גם גבי "שמן תורק שמך").
אין לטעון שמדובר כאן בטעם מאיילא ולא בטפחא כי אין מקף בין שתי המילים ודו"ק.

שהטעמים ניסו להשוות "שאר ישוב בנך" ל"שאר ישוב בו"
הפניות:
    "שאר ישוב בו" (ישעיהו י, כב)
    "שאר ישוב בו" (ישעיהו י, כב)
    "שאר ישוב בו" (ישעיהו י, כב)
    "שאר ישוב בו" (ישעיהו י, כב)
    "שאר ישוב בו" (ישעיהו י, כב)
    "שאר ישוב בו" (ישעיהו י, כב)