בסופו של דבר, חנה ילדה רק ששה ילדים, כך שאי אפשר לראות בדברים נבואה - וכנראה שאלו פשוט המלים שאמרה חנה.
אם כך, מדובר בתפילה או בשיר-שבח, והאחרון יותר קרוב - שכן נראה שחנה איננה עוסקת דווקא בחוויות האישיות שלה, אלא בשבחו של הקב"ה בכלל.
אבל אם כן, נשאלת השאלה מדוע דווקא שבעה: מה היה רע בבן אחד, או בשנים - בקשה צנועה יותר, שגם רחל אמנו הסתפקה בה?