אמנם זה מדרש, ועל כן הוא אינו הקריאה הפשוטה הנראית לעין, אך עדיין ניתן לקרוא זאת בפשט הפסוקים. זה נובע מקושיה אחרת, שהרי יש בחמשת הפסוקים הראשונים של ספר דברים 3 פתיחות שונות, ולכן הפתיחה הראשונה נקראת, לפי המדרש, כך:

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן:
"במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב, אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע".

ישנו כאן נאום חדש, בן פסוק וחצי. לאחר המילים "בעבר הירדן" פשוט פותחים ציטוט...

לפי הפשט כל הפסוק הזה הוא תיאור של המקום בו דיבר משה.
(ראה בקישור)
רש"י מביא מדרש, ועל המדרש לא מקשים קושיות כאלו.
קישורים חיצוניים ותמונות:
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)

צריך לבחון למה רש"י מביא דרש מסוים, הרי רש"י הוא פרשן פשט, לא דרש. לדעתי השאלה שמטרידה פה את רש"י היא למה צריך את כל התיאור הזה בפתיחת הספר? לא זכור לי עוד תיאור כל כך מפורט של מקום אחד. "עבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרת, ודי זהב, אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" ולמה בכלל צריך לתאר את המקום הרי אנחנו כבר יודעים מפרשת המסעות שבני ישראל נמצאים בערבות מואב! (במדבר לג, מט-נ: "וַיִּסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן")
או בדברים כט,סט: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב", או בתחילת פרק לד: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ". למה לא כתוב פשוט "ערבות מואב" כמו בכל שאר המקומות? למה תריך את כל התיאור? וכשמבינים את השאלה ומעיינים בפסוקים, רואים בתיאור מילים לא מובנות, "די זהב", "תופל", ומילים מוכרות ממקומות אחרים - ים סוף, "מדבר" - איזה מדבר? פארן? הר שעיר? קדש ברנע? חורב? מה הם שייכים לכאן? ואם קוראים את המשך הספר שזוהי לו הפתיחה, רואים שמהר מאוד משה מתאר את החטאים שהיו במקומות הרמוזים כאן - חטא עגל הזהב בחורב, חטא המרגלים, וכו' ועכשיו ניתן לראות שהמדרש עונה לשאלה בצורה עמוקה, מה שרמוז בפתיחת הספר הוא כעין ההמשך, וגם במדרש עצמו כדאי לעיין, משום שהוא מוסיף רבדים עמוקים ומעניינים לפשט.

אמנם זה מדרש, ועל כן הוא אינו הקריאה הפשוטה הנראית לעין, אך עדיין ניתן לקרוא זאת בפשט הפסוקים. זה נובע מקושיה אחרת, שהרי יש בחמשת הפסוקים הראשונים של ספר דברים 3 פתיחות שונות, ולכן הפתיחה הראשונה נקראת, לפי המדרש, כך:

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן:
"במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב, אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע".

ישנו כאן נאום חדש, בן פסוק וחצי. לאחר המילים "בעבר הירדן" פשוט פותחים ציטוט...

לפי הפשט כל הפסוק הזה הוא תיאור של המקום בו דיבר משה.
(ראה בקישור)
רש"י מביא מדרש, ועל המדרש לא מקשים קושיות כאלו.
קישורים חיצוניים ותמונות:
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)

צריך לבחון למה רש"י מביא דרש מסוים, הרי רש"י הוא פרשן פשט, לא דרש. לדעתי השאלה שמטרידה פה את רש"י היא למה צריך את כל התיאור הזה בפתיחת הספר? לא זכור לי עוד תיאור כל כך מפורט של מקום אחד. "עבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרת, ודי זהב, אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" ולמה בכלל צריך לתאר את המקום הרי אנחנו כבר יודעים מפרשת המסעות שבני ישראל נמצאים בערבות מואב! (במדבר לג, מט-נ: "וַיִּסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן")
או בדברים כט,סט: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב", או בתחילת פרק לד: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ". למה לא כתוב פשוט "ערבות מואב" כמו בכל שאר המקומות? למה תריך את כל התיאור? וכשמבינים את השאלה ומעיינים בפסוקים, רואים בתיאור מילים לא מובנות, "די זהב", "תופל", ומילים מוכרות ממקומות אחרים - ים סוף, "מדבר" - איזה מדבר? פארן? הר שעיר? קדש ברנע? חורב? מה הם שייכים לכאן? ואם קוראים את המשך הספר שזוהי לו הפתיחה, רואים שמהר מאוד משה מתאר את החטאים שהיו במקומות הרמוזים כאן - חטא עגל הזהב בחורב, חטא המרגלים, וכו' ועכשיו ניתן לראות שהמדרש עונה לשאלה בצורה עמוקה, מה שרמוז בפתיחת הספר הוא כעין ההמשך, וגם במדרש עצמו כדאי לעיין, משום שהוא מוסיף רבדים עמוקים ומעניינים לפשט.

אמנם זה מדרש, ועל כן הוא אינו הקריאה הפשוטה הנראית לעין, אך עדיין ניתן לקרוא זאת בפשט הפסוקים. זה נובע מקושיה אחרת, שהרי יש בחמשת הפסוקים הראשונים של ספר דברים 3 פתיחות שונות, ולכן הפתיחה הראשונה נקראת, לפי המדרש, כך:

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן:
"במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב, אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע".

ישנו כאן נאום חדש, בן פסוק וחצי. לאחר המילים "בעבר הירדן" פשוט פותחים ציטוט...

לפי הפשט כל הפסוק הזה הוא תיאור של המקום בו דיבר משה.
(ראה בקישור)
רש"י מביא מדרש, ועל המדרש לא מקשים קושיות כאלו.
קישורים חיצוניים ותמונות:
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)

צריך לבחון למה רש"י מביא דרש מסוים, הרי רש"י הוא פרשן פשט, לא דרש. לדעתי השאלה שמטרידה פה את רש"י היא למה צריך את כל התיאור הזה בפתיחת הספר? לא זכור לי עוד תיאור כל כך מפורט של מקום אחד. "עבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרת, ודי זהב, אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" ולמה בכלל צריך לתאר את המקום הרי אנחנו כבר יודעים מפרשת המסעות שבני ישראל נמצאים בערבות מואב! (במדבר לג, מט-נ: "וַיִּסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן")
או בדברים כט,סט: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב", או בתחילת פרק לד: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ". למה לא כתוב פשוט "ערבות מואב" כמו בכל שאר המקומות? למה תריך את כל התיאור? וכשמבינים את השאלה ומעיינים בפסוקים, רואים בתיאור מילים לא מובנות, "די זהב", "תופל", ומילים מוכרות ממקומות אחרים - ים סוף, "מדבר" - איזה מדבר? פארן? הר שעיר? קדש ברנע? חורב? מה הם שייכים לכאן? ואם קוראים את המשך הספר שזוהי לו הפתיחה, רואים שמהר מאוד משה מתאר את החטאים שהיו במקומות הרמוזים כאן - חטא עגל הזהב בחורב, חטא המרגלים, וכו' ועכשיו ניתן לראות שהמדרש עונה לשאלה בצורה עמוקה, מה שרמוז בפתיחת הספר הוא כעין ההמשך, וגם במדרש עצמו כדאי לעיין, משום שהוא מוסיף רבדים עמוקים ומעניינים לפשט.

אמנם זה מדרש, ועל כן הוא אינו הקריאה הפשוטה הנראית לעין, אך עדיין ניתן לקרוא זאת בפשט הפסוקים. זה נובע מקושיה אחרת, שהרי יש בחמשת הפסוקים הראשונים של ספר דברים 3 פתיחות שונות, ולכן הפתיחה הראשונה נקראת, לפי המדרש, כך:

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן:
"במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב, אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע".

ישנו כאן נאום חדש, בן פסוק וחצי. לאחר המילים "בעבר הירדן" פשוט פותחים ציטוט...

לפי הפשט כל הפסוק הזה הוא תיאור של המקום בו דיבר משה.
(ראה בקישור)
רש"י מביא מדרש, ועל המדרש לא מקשים קושיות כאלו.
קישורים חיצוניים ותמונות:
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)
      דברים א באתר ויקיטקסט.(אתר)

צריך לבחון למה רש"י מביא דרש מסוים, הרי רש"י הוא פרשן פשט, לא דרש. לדעתי השאלה שמטרידה פה את רש"י היא למה צריך את כל התיאור הזה בפתיחת הספר? לא זכור לי עוד תיאור כל כך מפורט של מקום אחד. "עבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן, וחצרת, ודי זהב, אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" ולמה בכלל צריך לתאר את המקום הרי אנחנו כבר יודעים מפרשת המסעות שבני ישראל נמצאים בערבות מואב! (במדבר לג, מט-נ: "וַיִּסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן")
או בדברים כט,סט: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב", או בתחילת פרק לד: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ". למה לא כתוב פשוט "ערבות מואב" כמו בכל שאר המקומות? למה תריך את כל התיאור? וכשמבינים את השאלה ומעיינים בפסוקים, רואים בתיאור מילים לא מובנות, "די זהב", "תופל", ומילים מוכרות ממקומות אחרים - ים סוף, "מדבר" - איזה מדבר? פארן? הר שעיר? קדש ברנע? חורב? מה הם שייכים לכאן? ואם קוראים את המשך הספר שזוהי לו הפתיחה, רואים שמהר מאוד משה מתאר את החטאים שהיו במקומות הרמוזים כאן - חטא עגל הזהב בחורב, חטא המרגלים, וכו' ועכשיו ניתן לראות שהמדרש עונה לשאלה בצורה עמוקה, מה שרמוז בפתיחת הספר הוא כעין ההמשך, וגם במדרש עצמו כדאי לעיין, משום שהוא מוסיף רבדים עמוקים ומעניינים לפשט.