רביעי  כז וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְדוָד֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֙רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְדוָ֔ד בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי׃